|
|
עמוד:יב
ידו המאחדת והמרכיבה של אמן גדול , העושה בחומרים שהגיעו לידו כבתוך שלו , והופך אותם ליצירתו המוגמרת והמקורית . אין היא מתעלמת מאותם 'חומרים ' - מאותה מסורת של שירה שבעל פה שקדמה ליצירות שבידנו . אין היא מתעלמת גם מן הבעיות שמציגים הלשון החומרית והעולם החומרי המשתקף ביצירות . הפרק השני מוקדש כולו לבעיות אלו . אין איש מכחיש - ורה רומיי מקבלת את מסקנות המומחים כדבר המובן מאליו - שהלשון היוונית של ה'איליאדה' וה'אודיסיאה' היא 'לשון כלאיים , ' שאיש לא דיבר בה מעולם , ויש בה זה לצד זה ניבים שונים , צורות לשון שונות ושכבות שונות מתולדות השפה היוונית העתיקה . תמונה דומה עולה גם מן הממצאים הארכיאולוגיים . החומרים , החפצים ודרכי החיים המופיעים באפוס ההומרי מייצגים שעטנז של תרבויות חומריות מתקופות שונות בתולדותיו של העולם היווני בקדמותו . הקורא ה'אנליטי , ' שאינו מסוגל להתמסר ליצירת ספרות ללא ניתוח וביקורת , נוטה להיטפל לאותן 'סתירות , ' וחלק גדול מן הספרות המדעית מסייע לו ב'אנליטיותו . ' הקורא הרגיש , מסוגה של דה רומיי , חש בקוראו יצירות אלה שיש בהן מבנה , עלילה , עולם דמיון ועולם מחשבה שקשה להניח שאינם - ברובם הגדול - פרי רוחו של יוצר אחר גדול . אולי אין זה מקרה שאבי הגישה האנליטית בביקורת החומרית , פרידריך אוגוסט וולף ( ראה פרק ב , סעיף , ( 4 ההתוויה פעם במכתב לאחד מידידיו , שכאשר הוא קורא את השירה החומרית להנאתו , ולא כחוקר , אין הוא יכול שלא להודות באחדות היד היוצרת שמאחוריה . אולי אין זה מקרה שז'קלין דה רומיי - אם כי לבה נוטה לחוש שיש כאן משורר אחד גדול שיצר , מתוך החומרים שברשותו , שתי יצירות מופת - מוכנה לעתים להורות בפה רפה באפשרות , שמא ה'אודיסיאה' אינה לגמרי יצירתו , אלא יצירה גדולה המושפעת מן ה ' איליאדה . ' אך למאי נפקא מינה ? והרי מה כבר ידוע לנו על אותו הומרוס ? ולולא ידענו את סיפור המעשה , מי מאתנו היה מנחש שחלקים של הרקוויאם של מוצרט לא נכתבו בצורתן הסופית על ירי מוצרט ? במקומות אחדים בספרה מזכירה המחברת שמותיהם של חוקרים , בעיקר מן הדור האחרון , שתרמו תרומה משמעותית להבנת צד זה או
|
|