|
|
עמוד:9
הספרות העממית . הספרות העממית שקדמה לעת החדשה הגיעה אלינו באמצעות הכתב — בקבצי סיפורים שבכתבי יד , משולבים בכתבי סופרים , היסטוריונים או כחלק מספרות מקודשת כמו התלמוד או הג'אטקות הבודהיסטיות . אלה אינן רק עדויות שבכתב למסורות עממיות שהתקיימו בעל פה בימי הביניים או בעת העתיקה , אלא הם עצמם מהווים ספרות עממית . הם מקיימים את התנאים היסודיים של הספרות העממית — מועברים במסורת העממית , כלומר מועתקים ממקור ספרותי אחד למשנהו , וקיימים בנוסחאות רבות ושונות ( ובכך מקיימים את תנאי 'הקיום המוכפל . ( ' המושג 'סופר עממי' אינו חדש לחלוטין בספרות . אמנם חוקרי הספרות העממית כמעט ומעולם לא השתמשו בו , אך הוא הוזכר לעיתים על ידי חוקרי הספרות היפה דווקא , ברצותם להבליט את קירבתו של סופר מסוים אל היצירה העממית . כך הוגדר י"ל פרץ כ'סופר עממי , ' ואף עגנון בביקורות על יצירותיו 'והיה העקוב למישור' ו'הכנסת כלה' זכה לאותו כינוי . לשון אחר , סופר עממי הוא על פי תפיסה זו סופר , השייך לעולמה של הספרות היפה , ואשר בחלקים מסוימים של יצירתו הוא מחקה את הספרות העממית — אם בסיגנונה , נושאיה , תבניתה או אווירתה . האמת ניתנת להאמר שחוקרי הספרות אשר הגדירו באופן כזה את הסופרים העבריים כ'עממיים' ידעו אך מעט על אופייה של הספרות העממית ותפיסתם אותה היתה על פי מושגים מעורפלים או קונצפציות פופולריות על מהותה . בדברים שלהלן אני מבקש לבחון את מושג הסופר העממי על פי עיון בדוגמא אחת , יצירתו של יודל ( יהודה ) רוזנברג . לעיון זה שתי מטרות עיקריות : חשיפת אמנות הסיפור וההשפעה של אחד המספרים המעולים שידעה הספרות העברית של העת החדשה ; וטביעתו של המונח 'סופר עממי' כמושג בעל חשיבות עקרונית במחקרה של הספרות העממית , שיהא בו כדי הרחבת תחולתה על תחומים שלא נתנה עליהם את דעתה עד עתה .
|
|