|
|
עמוד:8
השיח דן באפשרות הפליאה והמופלא — הוא העניין שעליו מתפלאים — בעולם של דפוסי המחשבה המדעית הטכנולוגית , שבו נתון האדם המודרני , ואדם מישראל קונה לעצמו עולם זה בדורות האחרונים ברוב תנופה ותעוזה ולא במעט ייסורי נפש . העיון הוא איפוא גם שיח על מקומה של הראציונליות , על טיבה וצורותיה , על היפוכה —סותרה , האי ראציונליות למיניה , ועל דמות האדם המניח מסורת אמונה דתית או מטאפיסית לצרכי ידיעת המציאות , השלטון בטבע והרווחה . העיון מתכוון להבהיר את השינויים , שנתחוללו בדורותינו בדמות האדם ובציור העולם . הוא יוצא מן ההנחה , שאף כי הפליאה היא סגולה כלל אנושית , המייחדת טיבו של אדם , אין מתפלא סתם . הפליאה מתוארת כאן להתנסותו של אדם בתנאי מצב ביוגראפי היסטורי מסוים , כמיזוג של "לוגוס" ו"פאתוס" ( בלשון הפילוסופיה הקלאסית , ( של תפיסה ספונטאנית , הקוראה להתמצאות חדשה , ושל קבלת פעולה מכוח אירוע חוץ או דחף פנים , ושתיהן , הפעולה וקבלת הפעולה , מוגבלות בתנאים מסוימים . על פי הפילוסופיה של הפליאה אין העולם ניתן לאדם כעובדה בלבד , אלא הוא נפתח לפרספקטיבות שונות זו מזו , הכול לפי האדם , המתעורר , בכוח הפליאה , מהסגר של שיגרה ומודעות מועטת אל חיים של אני משתנה בתוך עולם ששינה את פניו . בעיוננו זה יתברר , כי הפנומנולוגיה של הפליאה וכל הכרוך בה , מבחינה פסיכולוגית , אונטולוגיה ואפיסטמולוגית , מגלה בחזיון שלוש פעולות יסוד : ( א ) הבדלה בין הנגלה המודע לבין הנסתר המוזר הורסת את זהותם של המקובלות ומשנת את סדרי עולמם ; ( ב ) התגלות המופלא מערערת את ידיעת המתפלא את עצמו ומשנה את זהותו ואת דימוי זהותו י ( ג ) הפריצה אל ספירת המופלא מבליטה הנחות יסוד " ) פארא דיגמות ( " של הכרה מדעית ופותחת פתח לחוויה טראנסצנדנטית ביצירה ובעשייה . תיאור הפליאה מברר את אפשרויות התגלותה והסתלקותה . מסלקי הפליאה המובהקים הם הראציונליזם הקלאסי ; הוולונטריזם המוחלט ; הטכנולוגיה המודרנית ; הדתות , העושות נסים ופלאות קבע של אמונה . אולם הבאנאליזציה של הפליאה אין בכוחה לבטל את התיזה ; על פי
|
|