אקרמן המעמיק לראות בעיני אהבה

עמוד:10

[ ב ] על מה שוחחו השניים ? תחומי ההתעניינות של גיתה היו מרובים עד להפליא , וכל המתרחש בנפש האדם , בחיי התרבות ובמרחבי הטבע היה קרוב ללבו , על כן גם נושאי השיחה הם רבי גוונים . חילופי דעות מרובים התרכזו סביב השירה . גיתה יעץ לאקרמן , משורר מתחיל , להתרחק מפואימות גדולות ומקיפות . לא כדאי לבזבז כוחות יצירה על חיפוש מסגרות כוללות ועל קשרי פרקים , שיש בכך משום מלאכה שאין בה ברכה , והעיקר , חלקים מסוימים בפו אימה לא יגיעו לידי שלימות וחיות , וסוף השירה הגדולה שתהיה מלאה פגמים . ואילו שיר קטן המביע מאורע או חוויה , השאובים ישר מן המציאות , עשוי להגיע לשלימות פנימית ולחיות הנשפעת גם על הקורא . ה'שיר לעת מצוא , ' כשהוא יוצא מתחת יד אמן , הוא בעל ערר רב מפני שיש בו משום התרשמות בלתי אמצעית , מוחשית , משום חוויה רוטטת . יש שגיתה התוודה , שכל יצירתו הפיוטית היא 'שירה לעת מצוא . ' מן החוויה ישר אל היצירה . בשעה שראה הכרח לעצמו לכתוב ללא עיכוב , שרוי היה במצב של 'סהרורי . ' 'כל שירי — שירים לעת מצוא הם , חוויות יום יום חוללום והן מקורם ויסודם . אינני מחשיב שירים הקלוטים מן האוויר , ' 'ואל יבואו ויאמרו . חוויות יום יום נטולות עניין פיוטי , שכן בזה הרי ייבחן המשורר , באם די עושד ברוחו להעלות מתוך דבר רגיל ושכיח משהו מעניין ,... לעשות מזה דבר שלם ונאה ומלא חיים הוא מעניינו של המשורר . ' גיתה היה מציין בשיריו את תאריך כתיבתם , וכך ניהל מעין יומן פיוטי של פרשת חייו . וכך סיכם את דרך יצירתו , האוטוביוגראפית ביסודה , באומרו פעם על הרומאן 'קורבה מתוך בחירה' : ( Wahlverwandtschafen ) ' אין בו אף תג אחד שלא חייתי ולא התנסיתי בו , ואין בו אף תג אחד הנתון כמו שחייתי אותו . ' יש שתהליך היצירה היה שונה לגמרי : מעין 'דגירה' ממושכת על מלאכת מחשבת אמנותית בעמקי הלב במשך שנים . הבאלאדות חיו בלבו תקופה ממושכת , העסיקו את רוחו כחלומות יפים , והדמיון השתעשע בהם . בהשפעת שילר עיצב אותן עיצוב אמנותי . קשה היתה הפרידה מהן , מיצירי הדמיון , כפרידה מידידים ותיקים . זמן רב היה דרוש ליצירה , מאז נצנץ הרעיון בלב וצמחה התכנית בדרך פלא , עד השכלול וההשלמה ( אגמונט —שתים עשרה שנה , אי פיגניה — שמונה שנים , טורקוואטו טאסו — תשע שנים , פאוסט — יובל שנים . ( בתקופת הצמיחה והגידול היתה היצירה הספרותית מתעשרת ומתגוונת ומת בגרת , עד שהגיעה שעתה ללבוש צורה מוחשית ולעלות על הכתב . בעיצובה

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר