|
|
עמוד:13
בהם עקרונות הגישה מופעלים באופן מפורש או עקיף , וכן למקם גישה זו בין מכלול הגישות המרכיבות את העבודה הסוציאלית . בפרק האחד עשר " , עבודה סוציאלית אקטיביסטית בישראל - חסמים , אתגרים ואפשרויות , " מתייחסים ד"ר רוני קאופמן וגב' אורנה עמוס למציאות הקשה בשנות האלפיים , הדורשת מהעובדים הסוציאליים להיות מעורבים בתהליך זיהוי בעיות חברתיות והגדרתן ובמאבק למתן מענים הולמים למי שנפגעים מבעיות אלו . הפרק מתמקד בגישה האקטיביסטית social ) , ( activism שבבסיסה הנחת היסוד כי מקצוע העבודה הסוציאלית כרוך במחויבות אתית , ערכית ומעשית לקידום צדק חברתי . הטענה המרכזית בפרק זה היא שבהקשר החברתי הנוכחי ראוי להגביר את השימוש בגישה האקטיביסטית על ידי הכשרת עובדים סוציאליים באקטיביזם לשינוי חברתי והגברת מעורבותם בארגונים הפועלים לשינוי חברתי בישראל . מוצגת ההתפתחות ההיסטורית של הזרם האקטיביםטי בעבודה סוציאלית , והסיבות לכך שהפך מזרם מרכזי לשולי . כמו כן , מתוארים העקרונות האידיאולוגיים והפרקטיים של הגישה האקטיביסטית בהשוואה לגישת ההתמקצעות בעבודה סוציאלית . בפרק השנים עשר , "מהותה של פרקטיקת מדיניות בעבודה סוציאלית , " פרופ' עידית וייס גל וגב' רונית פילוסוף מציגות את 'פרקטיקת המדיניות' , ( policy-practice ) המתייחסת למעורבותם של עובדים סוציאליים בפעולות שנועדו לעצב , להשפיע , לשנות או לשמר מדיניות חברתית ברמה הארגונית , המקומית והממשלתית . זוהי פרקטיקה המבקשת לשלב בין התערבויות ברמת הפרט , המשפחה , הקהילה והחברה בכללותה כדי לפתור בעיות ומצוקות ולקדם חברה המאפשרת לכל בני אדם להגשים את יכולותיהם וזכויותיהם וליהנות מאיכות חיים טובה . הפרק עומד על מהותה של פרקטיקת המדיניות בעבודה סוציאלית ; מציג את מעורבותה של עובדת סוציאלית בפרקטיקת מדיניות ; ועל סמך זאת דן בהגדרתה של פרקטיקת מדיניות , מאפייניה הייחודיים , חשיבותה , האסטרטגיות המרכיבות אותה והגורמים העשויים לעכב ולקדם את הפעלתה על ידי עובדים סוציאליים . שער שלישי - ארגון ומינהל של שירותי הרווחה , הדרכה ומחקר בפרק השלושה עשר , "דפוסי ניהול בארגוני הרווחה , " מציג פרופ' הלל שמיד את דפוסי הניהול בארגוני רווחה , על רקע מאפייניהם הייחודיים המבדילים בינם לבין ארגונים ממשלתיים , עסקיים ותעשייתיים . עקרונות הניהול המודרני מיושמים בארגוני רווחה תוך ניתוח התמורות בסביבה הפוליטית , הכלכלית והחברתית במסגרתן הם פועלים . תמורות אלו מתייחסות לתהליכי האצלה וביזור סמכויות , להפרטה ולתרבות החוזה , לאי הודאות הפוליטית והכלכלית , לשינויים דמוגרפיים , למהפכת המידע , לתהליכי הגלובליזציה ולמעבר מחברה בעלת ערכים קולקטיביםטים לחברה המקדשת את האינדיבידואליזם . לתמורות אלו השפעה על ארגוני רווחה בהקשר של המטרות והיעדים , האסטרטגיות הארגוניות והתהליכים הניהוליים . מוצגים הגורמים המשפיעים על תהליך ההתאמה של הארגונים לתמורות הללו : מנהיגות ראויה , מחויבות ליישום השינויים בארגונים , קיומה של מסגרת תיאורטית ומושגית המגדירה את תהליך ההתאמה , קיומה של תרבות ארגונית התומכת באידיאולוגיה ובערכים של תהליך ההתאמה , שיתופם של דרגי הביניים בתכנון ובמימוש התהליך ויצירת קואליציות מתאימות בין גורמים שונים בארגון ומחוצה לו .
|
|