|
עמוד:739
פרק ה א זכר יהוה מה-היה לנו הביטה וראה את-חרפתנו : ב נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים : ג יתומים היינו ואין אב אמתינו כאלמנות : ד מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו : ה על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח-לנו : ו מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם : ז אבתינו פרק ד א איכה יועם זהב ישנא הכתם החוב תשתפכנה אבני-קדש בראש כל-חוצות : ב בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי-חרש מעשה ידי יוצר : ג גם-תנים חלצו שד היניקו גוריהן בת-עמי לאכזר כיענים במדבר : ד דבק לשון יונק אל-חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם : ה האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות : ו ויגדל עון בת-עמי מחחאת סדם ההפוכה כמו-רגע ולא-חלו בה ידים : ז זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם : ח חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על-עצמם יבש היה כעץ : ט טובים היו חללי-חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי : י ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בתעמי : יא כלה יהוה את-חמתו שפך חרון אפו ויצת-אש בציון ותאכל יסודתיה : יב לא האמינו מלכי-ארץ כל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם : יג מחחאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים : יד נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם : טו סורו טמא קראו למו סורו סורו אל-תגעו כי נצו גם-נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור : טז פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו וזקנים לא חננו : יז עודינו תכלינה עינינו אל-עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל-גוי לא יושע : יח צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי-בא קצינו : יט קלים היו רדפינו מנשרי שמים על-ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו : כ רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים : כא שישי ושמחי בת-אדום יושבת בארץ עוץ גם-עליך תעבר-כוס תשכרי ותתערי : כב תם-עונך בת-ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת-אדום גלה עלחחאתיך : סא שמעת חרפתם יהוה כל-מחשבתם עלי : סב שפתי קמי והגיונם עלי כל-היום : סג שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם : סד תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם : סה תתן להם מגנת-לב תאלתך להם : סו תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה :
|