|
עמוד:549
פרק כט א בשנה העשירית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם שים פניך על-פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל-מצרים כלה : ג דבר ואמרת כה-אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך-מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני : ד ונתתי חחים בלחייך והדבקתי דגת-יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל-דגת יאריך בקשקשתיך תדבק : ה ונטשתיך המדברה אותך ואת כל-דגת יאריך עלפני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה : ו וידעו כל-ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל : ז בתפשם בך בכף תרוץ ובקעת להם כל-כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל-מתנים : ח לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה : ט והיתה ארץ-מצרים לשממה וחרבה וידעו כי-אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי : י לכן הנני אליך ואל-יאריך ונתתי את-ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד-גבול כוש : יא לא תעבר-בה רגל וכליל יפי : יג בעדן גן-אלהים היית כל-אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו : יד את-כרוב ממשח המוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני-אש התהלכת : טו תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד-נמצא עולתה בך : טז ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב המכך מתוך אבני-אש : יז גבה לבך ביפיך שחת חכמתך עליפעתך על-ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך : יח מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא-אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על-הארץ לעיני כל-ראיך : יט כל-יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד-עולם : כ ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : כא בן-אדם שים פניך אל-צידון והנבא עליה : כב ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי-אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה : כג ושלחתי-בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה ממביב וידעו כי-אני יהוה : כד ולא-יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה : כה כה-אמר אדני יהוה בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על-אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב : כו וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם ממביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם :
|