|
|
עמוד:7
מבוא סרן קירקגור , ( 1855-1813 ) ההוגה הדני הידוע , משתייך לאותם פילוסופים יחידים שחייהם והגותם שלובים זה בזה ללא הפרד . שילוב זה עשוי להיחשב בעיני אנשים רבים כמגרעת בולטת . שכן , בעיניהם , צריכה הפילוסופיה להתנהל במסלולה העצמאי , השיקולים הפילוסופיים צריכים להיות ענייניים וביקורתיים , החיים הקונקרטיים של הפילוסוף צריכים להצטמצם ולהצטנע ולא לתפוס מקום בתוך הפילוסופיה עצמה . אכן , מצויים חוקרים רבים , אשר בשל הקשר ההדוק שבין הפילוסופיה של קירקגור לחייו מצד אחד , והנחות היסוד שלהם בכל הנוגע לטיבה של הפילוסופיה מצד שני , שללו , או למצער המעיטו בערך הגותו של קירקגור . מטעם זה , היו חוקרים שנטו להתרחק , ככל האפשר , מחיי קירקגור , ולהתמקד בניתוח ובפירוש יצירתו הספרותית . ריחוק זה וסילוק העקבות הביוגרפיים מן העיון הפילוסופי אפשר , לדעתם , להחזיר את קירקגור אל חיקה הבטוח של המסורת הפילוסופית . העמדה שאותה אציג בספר זה תהיה שונה . מצד אחד , אטען שהפילוסופיה של קירקגור קשורה ללא הפרד בחייו . פילוסופיה זו היא אישית , באותו מובן שהיא מתייחסת לקיום הקונקרטי הייחודי של קירקגור האיש . מצד שני , הפילוסופיה של קירקגור אינה מוצר של הביוגרפיה שלו , אין היא משקפת את הפסיכולוגיה של קירקגור ואין היא מהווה רציונליזציה של חייו הקונקרטיים אלא היא התמודדות עם הביוגרפיה , היא ניסיון אישי של קירקגור לפרש ולעצב יחס מחודש לנתונים העובדתיים שהביוגרפיה שלו משקפת . התמודדות זו , כפי שנראה בהמשך , מתקיימת תוך מודעות ברורה לבעייתיות המתבטאת בחייו , אך גם תוך חופש ושיקול דעת ביחס לבעייתיות זו . פירוש הקיום נהפך , אפוא , לעיצובו המחודש , והקיום עצמו נעשה למעשה של אמנות — אמנות הקיום .
|
|