|
|
עמוד:13
סמכותה של לשון המשנה אינה נופלת מזו של המקרא , שכן כך דיברו בני הדור . אכן , שתי הדעות מתקדמות מאוד ביחס לתפיסות של ימי הביניים , שלא הכירו את מושג ההתפתחות בלשון . ונשוב לדברי גייגר , שהושמעו בדור שכבר הכיר את המחקר ההיסטורי של הלשונות ואת מושג ההתפתחות בלשון . עוד בימיו קמו לו מתנגדים חשובים : גרץ ושד"ל ( ולאחר זמן גם יעקב לוי ) דחו בתוקף את הדעה הנ"ל וקבעו , שלשון המשנה היא המשך ללשון המקרא , והשינויים שחלו בה הם בעלי אופי עממי , המשקפים התפתחות טבעית ולא התנוונות או שיבושים או שינויים מלאכותיים . אליהם הצטרפו ישראל לוי , ז' באכר וא"ה וייס . שני הראשונים הבליטו את אוצר המילים והצירופים שבלשון חכמים , העוסקים בענייני חולין ובחיי היום יום , ומעידים שלשון זו דוברה . ואילו וייס בדק את מועד המעבר מלשון המקרא ללשון המשנה , תיאר את דרכי התרחבות לשון המשנה וביסס את השינויים הדקדוקיים על עיקרון ההתפתחות וההשתנות בלשון . ואולם רק בשנת , 1908 עם פרסום מאמרו הגדול של מ"צ סגל על העברית המשנאית וזיקתה לעברית המקראית ולארמית , הופרכה הסברה הנ"ל מכול וכול . סגל הוכיח , שלשון המשנה הייתה לשון טבעית , ששימשה בדיבור בארץ ישראל מימי שיבת ציון ועד לחתימת המשנה . לדבריו , לשון המשנה היא בעיקרה המשך חי ללשון המקרא , והשינויים , שנמצאו במערכת הדקדוקית , אפשר לתלותם בלשון המקרא ולהסבירם כתולדה ממנה . למעשה , מוצאים אנו את ראשיה ההתפתחות והשינויים האלה , הן באוצר המילים הן בדקדוק , בספרי המקרא המאוחרים ( כגון דברי הימים ואסתר . ( ואשר לשינויים בעלי הדמיון לארמית , מקצתם הם תוצאה של התפתחות מקבילה ומקצתם הם פרי השפעתה של הארמית , שהייתה בעלת מעמד יוקרתי בעיניהם , ואף זה תהליך חי הוא . מכל מקום , השפעת הארמית ניכרת בעיקר במילון , אלא שדרכו חדרו כמה שינויים גם לדקדוק . סגל סקר בהרחבה פרטים בתחום הדקדוק כדי להראות את הזיקה למקרא ולמצוא בה את ראשית תהליכי השינויים וכדי להראות את טבעיות החידושים במשנה . ואמנם , הוכחותיו בתחום הדקדוק הן שהכריעו את הכף . בזה תם בעצם הוויכוח בסוגיה זו , ואיגרות בר כוסבה העבריות בנות המאה השנייה למניינם , שנחשפו כעבור למעלה מארבעים שנה , איששו את הדעה שהעברית הייתה חיה בארץ יהודה . 5 א' בךיהודה ריכז כמה ציטטות מדבריהם במבוא למילונו , עמ' . 203-202 6 משפט לשון המשנה , עמ' . 7-1 7 מ"צ סגל , לשון המשנה , עמ' . 737-647 8 וראה עור במבוא לספרו ( סגל , דקדוק , ( עמי . 19-4 9 מבין התומכים בדעת סגל ראוי להזכיר את א' בן יהודה ( ראה פרק נרחב במבוא למילונו ) וי' קלויזנר . נלדקה וברוקלמן נקטו עמדת ביניים : לשון המשנה היא המשכה של לשון המקרא , אך היא נתקיימה בירי החכמים באורח מלאכותי . 10 י' קוטשר , לשוננו , כו ( תשכ"ב , ( עמ' . 22-21
|
|