אלישע קימרון א . מבוא בחטיבות שונות של העברית קיימות קבוצות רבות של מילים שצורתן משתנית על פי תחבירן . החלופות האלה נחלקות לשני סוגים : ( א ) מילים שצורתן בסוף דיבור ( הפסק ) שונה מצורתן בנסיבות אחרות ( הקשר , ( כגון ישמרו / & 'י זמחל ; ( ב ) צורות שם המשתנות במעמד של נסמך , כגון דבר ( מן דבר . ( נקל להבחין במשותף לצורות ההקשר ולצורות הנסמך , שמצד תפקידן אין הן באות בסוף דיבור ואין הן עומדות לעצמן , ומצד צורתן הן בדרך כלל קצרות מאחיותיהן העצמאיות . אף על פי כן לא מדדו אותן רוב חכמי הלשון באמת מידה אחת . אשר לנסמך , הכול מודים שהיא צורה לא עיקרית . לא כן הדבר באשר לצורת ההקשר , שנהוג לראותה כצורה היסודית בלשון ולבאר את צורות ההפסק המתאימות כצורות מלאכותיות שלא שימשו בדיבור , צורות שהתפתחו מצורות ההקשר . היו מי שאמרו שמקורן בקריאה 1 הליטורגית של הטקסטים . עם זה מכירים מקצת החוקרים בעובדה שדווקא צורות ההפסק עשויות לשמר מבנים קדומים יותר מאלה של צורות ההקשר . הרי נשתמרו 2 בהן הטעמה ומבנה הברות קדומים יותר ותנועות הדומות לתנועות המקוריות . כיצד יתקיימו המלאכותיות והמקוריות זו עם זו ? דומני ...
אל הספר