זאב בן חיים חברי וידידי פרופסור בר אשר : באחד הימים הסמוכים ממש ליום העיון הנערך לכבודך , בן השישים , הגיעה הזמנה לידי לבוא להשתתף בו . הוכיתי בתימהון . מסדרי יום העיון הלוא הם יודעים יפה את יחסי הידידות העמוקה שבין שנינו , אשר אף הפליגה אל מעבר ליחסי מורה ותלמידו , ונוגעת היא במשפחותינו , ובכל זאת לא הובאתי בסוד ההכנות של יום העיון ולא נתבקשתי להגיש לך מנחת דברים כלשהי , ולו מנחה של משפטים אחדים בלבד . אך אין בלבי תרעומת עליהם , כי איני חושד שכוונתם רעה ; אדרבא , מן הסתם רצו לחסוך ממני עמל בהכנת ההרצאה שיהיה בה חידוש . ואמנם כמנהג ארצנו , יום העיון משול לבית המדרש , "שאי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" ( חגיגה ג ע"א . ( אבל אני אי אפשר לי שלא אהיה עמך ביום שמחתך , ביום שתלמידיך וחבריך חוגגים את יום הולדתך השישים , כיאות לך וכיפה להם . אות הוא להכרת הטובה שלהם לך על התורה שהקנית להם והמעשים הטובים שעשית עמהם . קל וחומר אות להוקרתם את מפעלך המדעי . אשר לתלמידים אולי פשיטא ; אשר לחבריך אל יהי הדבר קל בעיניך . חז"ל דימו את יחס המורה ותלמידו ליחס אב ובנו , כמו שנאמר : " כל המלמד בן חברו תורה , ...
אל הספר