פרק עשרים "עיון תפילה" וראשית מעשה הפיוט

ה מונח וגם לא "עיון הובהר תפילה יחסם " נזכר של בתלמוד חז"ל כלפיו כמה . פעמים מתוך , דברי אך טרם ר' חייא נתבררה בר אבא משמעותו בשם ר' יוחנן : "כל המאריך בתפילתו ומעיין בה , סוף בא לידי כאב לב" ( ברכות לב ע"ב , ( ברור כי "עיון" זה כרוך בהארכת משך התפילה . ועל קביעת התלמוד כי מאמר זה סותר מאמר אחר , של ר' חנינא , שלפיו "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם , " באה התשובה : "לא קשיא , הא דמאריך ומעיין בה , הא דמאריך ולא מעיין בה . " ואם כן אפשר להאריך בתפילה בלא "לעיין" בה , אך גם אפשר להאריך ולעיין . ועדיין אין אנו יודעים "עיון" זה מה הוא וכיצד הוא נעשה . רש"י ( שם , ד"ה "ומעיין בה ; " ולהלן נה ע"א , ד"ה "ומעיין בה ( " אומר , כי המתפלל "מצפה שתיעשה בקשתו על ידי הארכתו : " "אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכוונה . " וכמוהו פירשו גם מפרשים קדמונים אחרים : " שמחשב בדעתו , איכוון בתפילתי שיעשו לי רצוני , והיינו שדומה שמנסה לבורא ברוך שמו" ( המיוחס לרגמ"ה , בבא בתרא קסד ע"ב ;( "שלאחר שהתפלל דן בליבו שישלם לו הקב"ה שכרו , ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפילתו , לפי שהתפלל בכוונה" ( רשב"ם , שם , ד...  אל הספר
מוסד ביאליק