רחל סוקמן לילך בר עמי מאוהבת בנייר כמצע מועדף . היא נוגעת בו באמצעות רישום , כתמי צבע ומספריים במקום מכחול ובאמצעות חוטי רקמה במקום עיפרון , חוטים הנמתחים , נקשרים , נתפרים , נסרגים ונפרמים . בסדרת העבודות ב ק ש ר ל ה ר ( 2013 ) מתפתח דו שיח בין דמות נשית גמישת גוף לבין דימוי של הר , המוצג כציון ביוגרפי של מי שנולדה ביישוב הממוקם על הר בצפון הארץ . הרצון לגעת בזיכרון הולך ומיטשטש עם חלוף השנים , ונותר כהד בדמות חוטי רקמה משתלשלים , שצלם משתקף על הקיר הלבן . גם כאן , כבמרבית עבודותיה של בר עמי , מתקיים דיאלוג בין סמן גברי לסמן נשי , הר ואישה , אלא שהפעם ההר נוצר בשפה נשית , בעבודת יד עמלנית . האישה מבקשת לייצב את גופה החטוב על פני הר החוטים , לדלג מעליו , לישון עליו , לחלום . העבודות בסדרה איך מסבירים זמן ( 2012 ) מבוססות על הדפס דיגיטלי , מגזרות נייר , דיו שחור ועיפרון המתווה רישומים של אדריכלות קלאסית . בסדרה זו נוקטת בר עמי עמדה ביקורתית ביחס
אל הספר