ר ימי מזי ההלכה הביניים ( טרם והאגדה נבדקו ) המשוקעים , ולו גם באופן בספרות לא שיטתי היהודית הספרדית . הדברים נכונים העשירה אף לגבי של מחברים שהיו מפורסמים כגאוני הלכה , דוגמת ר' שמואל הנגיד ור' יצחק אבן גיאת , לא כל שכן לגבי מחברי פרוזה חרוזה וספרות חכמה , משל ומוסר וכיוצא באלה , וכדומה . במידה פחותה נכונים הדברים גם לגבי ספרי הפילוסופיה הספרדיים החשובים . מן הבודדים שהעירו בדפוס על הזנחה זו יש לציין את שי אברמסון . חשיבות יתרה נודעת לבדיקה זו מכמה צדדים . פעמים שניתן לשלשל בדרך זו הלכה ידועה עד למקורה הראשון , פעמים ניכרת גרסתו של המחבר במקורות חז"ל , פעמים אפשר ללמוד הלכות חדשות מתוך חומר זה , ופעמים — מנהגים מיוחדים שכמעט שלא ידענום . כל זאת מלבד הרווח החשוב לגופו — הבנת החרוז או הפסקה כהלכתם . ואולם חשובה מכל אלו היא המסקנה הכוללת המתבקשת ועולה מתוך בדיקה זו , המצביעה על בקיאותם של מחברי "החול" הללו במקורות התורה שבעל פה , ועל מידה ניכרת — בהכרח — של בקיאות דומה מצד קהל קוראיהם . ישנן יצירות , ומספרן אינו קטן , שכתיבתן הרהוטה מחייבת מראש רהיטות לשון במסכתות מרובות , ומיטב איכותן ב...
אל הספר