אם נדייק בלשוננו , " לה ויוואנדייר" אינו אלא אחד מאותם דיברטיסמן — אותם קטעי מעבר מחוליים המוצגים בין מערכות האופרה בלונדון . מדאם פאני צ'ריטו מוצאת בו אמתלה להיות מקסימה , זה כל מה שנחוץ . עם זאת אנו מאמינים כי לנוכח הקהל הפריזאי , הרקדנית הנאהבת הייתה מסתכנת באובדן מידה מסוימת של אהדה אילו הופיעה תמיד בבלטים המעידים על זלזול כזה ביחס לעלילה . באנגליה ובאיטליה אין לכך חשיבות רבה ; בצרפת , בחירת הנושא היא משמעותית . הצרפתים אינם אמנותיים מספיק , במובן המחמיר של המילה , כדי להסתפק בצורות הפלסטיות של השירה , של הציור , של המוזיקה ושל הריקוד . מלבד זאת נחוצה להם משמעות מדויקת , פעולה , התפתחות דרמטית הגיונית , מוסר השכל , תוצאה מוגמרת : מעטים בינינו מתבוננים בציור , קוראים ספר , מאזינים לנעימה בעבור יפי הצבעים , השפה או הצלילים , כלומר — בעבור הקסם כשלעצמו . זו מגרעתנו ומעלתנו כאחת . תכונה זו , שהעניקה לנו מביטויי הספרות הדרמטית השכלתנית ביותר בעולם , הופכת אותנו לעתים למאוד לא הוגנים , בעיקר ביחס להופעות בלט ואופרות , שעל פי רוב נכשלות או מצליחות בגלל הלברית ולא מפני שהמוזיקה טובה או גרו...
אל הספר