העלמה טליוני הופיעה אמש , בשבת , במופע חוזר של הבלט " לה סילפיד . " אדם צריך להיות בטוח מאוד בכישרונו כדי להעז ולהופיע , אחרי היעדרות כה ממושכת , על במת ניצחונותיו בעבר . פריז היא במהותה העיר השכחנית ביותר . כל עוד אתה שם , טוב . אתה הולך — לילה טוב ! מיסודה , פריז נוטרת טינה לבעלי תהילה הנוטשים אותה ומבכרים את הגיניאות האנגליות או את הרובלים הרוסיים על פני תשואותיה ; והאין זה צודק במידת מה ? מרגע ששלפה מן ההמון גרון אחד , זוג רגליים אחד , מיד גרון זה או רגליים אלה הולכים להם לשיר ולרקוד למען אחרים , בלי לתת דעתם על כך שהם חייבים את כל מזלם להדרנים שלנו , לפרסום שלנו ולעיתונים שלנו . נכון הדבר שפריז מתנקמת בהמציאה מיד אישיות חדשה ; היא נוטלת את הראשונה שבאה , מאירה אותה במבט , וכבר אין הוגים בכוכבת שעזבה במרכבת דואר , כביכול לא הייתה קיימת מעולם . אין זה המקרה של העלמה טליוני ; מעולם לא הרבו כל כך לדבר בה כבתקופת העדרה ; שכן העלמה טליוני לא הייתה רקדנית , היא הייתה הריקוד עצמו ; היא לא הייתה נתונה לסכנת השכחה , כי אם לזיכרון יתר . את ההתרחקות מייחדת העובדה שתמונת הדמות הנעדרת נהיית פיו...
אל הספר