היינריך היינה יקירי , בעת שדפדפתי , לפני שבועות אחדים , בספרך היפה על גרמניה , נתקלתי בקטע מקסים — לשם כך די לפתוח את הספר באקראי — זהו הקטע בו אתה מדבר על אלפיות בשמלות לבנות , שאמרותיהן לחות תמיד , על ניקסיות המציגות כפות רגלי סאטן זעירות על תקרותיהם של חדרי כלולות , על ויליות בגון השלג המחוללות ואלס ללא רחם , ועל כל החזיונות המרהיבים שנגלו לעיניך בהרי ההארץ ועל גדות האילזה , בערפילים הרכים לאור הירח הגרמני , ואמרתי לעצמי שלא מדעת : " איזה בלט נחמד אפשר היה לעשות מכל זה " ! בפרץ של התלהבות אפילו נטלתי לידי דף נייר גדול , נאה ולבן , וכתבתי בראשו , בכתיבה תמה למופת : " הוויליות , בלט . " אחר כך פרצתי בצחוק והשלכתי את הדף הצדה בלי להמשיך , באומרי לעצמי שאי אפשר לתרגם לתיאטרון שירה ערפילית ולילית זו , פנטסמגוריה זו , העשירה באפלוליותה , וכל אותם אפקטים של אגדה ושל בלדה , שכה מנותקים מהרגלינו . בערב , באופרה , הראש עדיין מלא ברעיונותיך , פגשתי מאחורי הקלעים את האדם השנון שהשכיל להעביר לבלט , עם תוספות רבות משל עצמו , את כל הפנטזיה והקפריזה כולה של השטן המאוהב מאת קזוט , אותו משורר דגול שה...
אל הספר