בפעם הראשונה שחציתי את הפתח הצר ונכנסתי לחנות הפינתית הצנועה בוויה מונטנפולאונה , הרחוב האופנתי והיקר ביותר במילאנו , הוצפתי לפתע בגל של רגשות . קולטלריה ג . לורנצי הצנועה אפפה אותי כסימפוניה חרישית . ביצוע פשוט אך לא ייאמן של התרגשות חזותית , ללא מילים . התצוגה שהוארה באור רך הזמינה אותי להתבונן בהערצה על מגוון מהמם של סכינים , סכיני גילוח וסכו"ם . היו שם מספריים מכל הסוגים 85 — סוגים של מספרי מניקור — רבים מהם עשויים פלדה מחושלת , אחדים מיועדים במיוחד לגיזום זקנים עבותים ואחרים לקיצוץ ציפורניים עדינות . בסך הכול , אלפי פריטים היו מוצגים בארונות זכוכית כמו במוזיאון . הרגשתי את הלהט , את המומחיות , שהושקעו במקום הזה . חשתי הערצה עצומה . " מי זה " ? שאלתי את חברי פלסידו ארנגו שהביא אותי לכאן . פלסידו הוא איש עסקים מוכשר ואחד האנשים האמיתיים ביותר שאני מכיר . החברה שלו , גרופו ויפס , מפעילה את חנויות סטארבקס ברחבי ספרד . יש לנו הערכה משותפת לאומנים מכל הסוגים . " מר אלדו לורנצי " , אמר לי . " אביו פתח את החנות הזאת לפני שנים רבות " . בכל פעם שהגעתי למילאנו ביקרתי בחנות , אך מעולם לא פגשת...
אל הספר