כבר כמעט הגיעה עונת האביב , אבל הקור ב 19 במארס 2008 לימד כי החורף מתעקש שלא להסתיים . הגעתי לאולם מקאו בחשכה שלפני עלות השחר והקדשתי זמן לחזרות . וכעת , רגעים ספורים לפני השעה 10 בבוקר נמצאתי לבדי מאחורי הקלעים , והרהרתי . עברו השני של הווילון הכבד זרמו אלפי אנשים אל תוך האודיטוריום כדי לתפוס מקום בפגישה השנתית של בעלי מניות סטארבקס . בשורות הראשונות ישבו אנשי צוות ההנהגה של החברה , חברי מועצת המנהלים שהגיעו בטיסה מרחבי ארצות הברית , ובני משפחתי . כולם התכוננו לתוכנית בת שעתיים . מאחוריהם , מילאו את האולם והיציע אלפי בעלי מניות ושותפים של סטארבקס . היו אנשים בחדר — אמהות ואבות שילדיהם לומדים במכללה , גמלאים , אלמנות ולקוחות — שהחזיקו במניות החברה מאז היום שבו הונפקנו לראשונה . היה גם קומץ אנשים — ארני פרנטיס , סינתיה סטרום , סטיב ריט , קרול בובו , ג'ק רוג'רס והרולד גורליק — שהשקיעו בי עוד בשנות השמונים . בעיני , כל פגישה שנתית היתה כמו פרק בסדרת הטלוויזיה משנות החמישים " חיים שכאלה , " שבה אנשים מעברי הסתתרו בתוך ים של פנים . הפגישות הללו , שלא היו מעולם בענייני עסקים בלבד , היו ללא ...
אל הספר