לפני עלות השחר ביום שני , 7 בינואר , 2008 נהגתי ברחובות התלולים של סיאטל , שעצים נטועים לאורכם , אל החנות הראשונה של סטארבקס . הסוחרים בסמטאות הצרות של פייק פלייס מרקט היו בדרכם להתחיל את יום העבודה . הוצאתי את המפתח האישי שלי ופתחתי את דלת החנות החשוכה . היא היתה שקטה כל כך . כונת הקפה עדיין דממה . שקים של פולי קפה היו ערוכים לאורך המדפים לצד שורות של ספלי פורצלן וכוסות קפה . העברתי את ידי הימנית על דלפק העץ המקורי ומיששתי בקצות אצבעותי יותר משלושים שנות היסטוריה . נשטפתי בגל נוסטלגיה . בחנות הזאת למדתי להכין אספרסו כשהייתי בחור צעיר . זה היה כל כך מזמן . זמן רב לפני שנולדו ילדי . זמן רב לפני ימי איל ג'ורנאלה , לפני שקניתי את סטארבקס , לפני ההנפקה הראשונה ולפני שהיו ביפן מאות ואחר כך אלפי חנויות ולגיונות של שותפים . עמדתי שם בחושך והתחייבתי לעצמי על שני דברים . האחד , לא אחזור לתפקיד המנכ"ל במטרה להדגיש את ההיסטוריה שלנו . הבנתי אינסטינקטיבית שעלינו לחזור לשורשים שלנו , אבל אם המורשת הזו לא תהיה מחוברת לנכונות להמציא מחדש ולחדש — אנחנו ניכשל . שנית , לא אטיל האשמות לגבי טעויות העבר . ...
אל הספר