היקום הוא משכנם של הכוכבים והגלקסיות וגם של חומר אפל שטיבו עדיין אינו ידוע , אך מעלליו נראים לעין . רוח אלוהית שורה בו בדמותה של אנרגיה אפלה , שתכונותיה מובנות אף פחות מאלו של החומר האפל , וכל ההוד וההדר הזה טובל באמבט ענקי של קרינת מיקרוגל המכונה קרינת הרקע הקוסמית — שריד קדום מהיקום הבראשיתי . המינון המדויק של המרכיבים השונים , כפי שנמדד בניסויים אסטרונומיים בעשור האחרון , הוא כ 4 אחוזים חומר נראה , כלומר כוכבים , גלקסיות וכן גז וקרינה המצויים בין הגלקסיות ; כ 23 אחוזים חומר אפל ; והיתרה , כ 73 אחוזים , אנרגיה אפלה . המדע העוסק בחקר היקום נקרא קוסמולוגיה ( ביוונית קוסמוס = יקום , לוגיה = תורה . ( ההתפתחות שחלה בהבנה התיאורטית של מערכות כבידה בעקבות פרסום תורת היחסות הכללית של איינשטיין , לצד כמה תגליות מפתח שהתגלו במהלך המאה ה , 20 הובילו לפיתוח מודל קוסמולוגי מפורט , המתאר את התפתחות היקום מרגע לידתו ועד ימינו . זהו נושא הסקירה שלפנינו . ואולם לפני שניגש לעניין המרכזי , מן הראוי להעמיד את הדברים בפרספקטיבה היסטורית .
אל הספר