בעברית של ימי בית ראשון בדרך כלל נהגו לכתוב את שם העצם אחרי שם המספר המונה , ואילו בעברית המאוחרת ששימשה בימי בית שני , בדרך כלל העדיפו לכתוב בצורה הפוכה : שם העצם לפני שם המספר המונה . כאשר נזקק בעל דה"י לכתובים מספרי שמואל ומלכים , שינה 69 השווה קרופט , תחביר דה"י , עמ' ; 51 פולצין , לשון הפרוזה המאוחרת , עמ' 58 וכן גזניוס — קאוטש , דקדוק עברי , עמ' 432 ( סעיף . ( 134 c לדברי גזניוס — קאוטש ( שם , הערה : ( 4 'מטבלאותיו של התר ( ראה s . Hemer , Syntaxder Zahlwdner ( im AT ., Lund 1893 עולה , כי במקורות D , E , J בתורה וביהושע א — יב , שופטים , שמואל , ישעיהו , ירמיהו , תרי עשר , תהלים , חמש מגילות ואיוב לעתים נדירות מאוד , המספר עומד אחרי שם עצם ; במלכים , ויחזקאל הוא עומד מספר פעמים אחרי , במקור הכוהני ( P ) כמעט תמיד אחרי ; בדברי הימים , עזרא נחמיה ודניאל השיעור שאחרי הוא כמעט כמו השיעור שלפני שם העצם . ' חוקרים אלה מדגישים כי ברשימות ארוכות מימי בית ראשון ומימי בית שני , שם עצם מקדים את שם מספר המונה . בכתובות עבריות מימי בית ראשון יש שהשתמשו את התבנית הקדומה המשמשת בהם ברגיל , לתב...
אל הספר