3. העלמת סתירה בין מציאות זמנו ובין הטקסט הקדום

( א ) בשמ"א לא , יב יג מסופר על אנשי יבש גלעד ששרפו את גופות שאול ובניו : ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם ויקחו את עצמתיהם ויקברו תחת האשל ביבשה ידוע ששרפת גופות לא נהגה בישראל . במקרים מסוימים מוצגת השרפה במקרא כעונש על חטא שהחמירו בעונשו ( בר' לח , כד ; וי' כ , יד — זימה : כא , ט — זנות בת כהן ; יהו' ז , טו , כה — מעילה בחרם ; ואולי גם יש' ל , לג . ( אבל ברגיל שרפת גופה נחשבה לפשע חמור , כפי שעולה מנבואת עמוס על מואב ( ב , א . ( ואכן , איסור זה התמיד בישראל , וטקיטוס מונה אותו עם הדברים המאפיינים את היהודים : 'הם קוברים את הגופה ולא שורפים אותה , ובכך הם ממשיכים את שנהגו המצרים' ( היסטוריה , ה . ( 5 נראה שבשל זרותו של מנהג שרפת הגופות בישראל , ומשום שהדבר נחשב לפשע בעיני הנביא עמוס , וכן משום שבמקראות העתיקים הוצגה השרפה כעונש על חטאים חמורים — ואילו בהקשר הנדון 53 השווה ויליאמסון , דה"י , עמי . 414 54 קבורות שרפה היה , כנראה , נהוג אצל החתים באנטוליה ובסוריה הצפונית וכן בארצות הים האגאי . קבורת שרפה בודדת נחשפה גם באזור ומיוחסת למתיישבים מ'גויי...  אל הספר
מוסד ביאליק