אנשים רבים טפטפו כאן בשעתם את רעיון היציאה מעזה , אך בימי השנה להתנתקות איש מהם אינו מרים כוסית לזכר היום הגדול שבו התממש חזונם . רובם לא מתחרטים , אבל גם לא מתקוטטים בראש חוצות על זכויות יוצרים . אחרי רבבות קסאמים וחמאסטן אחת , ההתנתקות לא נחשבת היום לרעיון מוצלח במיוחד . היא בוודאי לא עשתה אותנו מאושרים יותר . אושיות ביטחון רבות סבורות שבמוקדם או במאוחר תכפה עלינו המציאות הביטחונית לשוב לרצועה . של מי , בעצם , היה רעיון הנטישה ? מי הגה אותו ראשון ? כיצד הבשיל מהצעה בוסרית למהלך אדירים של מדינה שלמה ? הרי היו זמנים שבהם שכנה עזה בלב הקונסנזוס , כמעט כמו ירושלים המאוחרת . כשהמצרים סולקו ממנה ב 1967 נשבעו אנשי ימין ושמאל כאחד שלעולם לא נוותר עליה שנית , כפי שוויתרנו אחרי מבצע קדש . טראומת המיקושים , ההסתננויות וההפגזות היתה צרובה עדיין בלבבות . היא גברה על החשש הדמוגרפי מפניה . אנשים זכרו את הרוגי נחל עוז ואת נרצחי ההסתננויות באשקלון . הם היו נרעשים מהמהירות שבה סילק ממנה נאצר את כוח האו"ם שנועד להשגיח עליה . הכוח הוצב ברצועה ב 1957 ונטש אותה בן לילה במאי , 1967 ערב פרוץ המלחמה . ידיע...
אל הספר