עד 1990 בערך היה אפשר לחלק את עיתונאי ישראל לשני סוגים : בוגרי גלי צה"ל ובוגרי "העולם הזה . " הקבוצה הראשונה גדולה יותר , מסוקרת יותר , אבל גם לקבוצה השנייה היתה השפעה מעצבת על התקשורת העברית , אולי אפילו בעקיפין גם על עיתוני הימין , הרחוקים מ"העולם הזה" כרחוק מזרח ממערב וצומת תפוח משינקין . השבועון השמאלני המנוח היה בית הספר המוביל לתקשורת של עיתונאי ישראל בשנות החמישים , השישים והשבעים . דן מרגלית ואורי דן עשו בו את ראשית פעמיהם בתקשורת . גם חנוך מרמרי , קובי ניב , אפרים סידון , נתן זהבי , עמוס קינן , סילבי קשת , ענת סרגוסטי , חיים הנגבי , אהרן דולב , רפאל בשן , הקריקטוריסט דוש ואפילו הרב שמואל אבידור הכהן , שבמשך תשע שנים תמימות שימש כפרשן הפוליטי של העיתון . כולם יצקו מים על ידיו העורך הנצחי , אורי אבנרי . כולם למדו ממנו את אמנות המשפט הקצר , את כישרון ההלחנה של הכותרת המפתה ואת חוכמת הכיתוב לתמונות . חלקם הלא מבוטל אף התמחה אצלו בתורת הרוע העיתונאי . הו , כמה רוע . " העולם הזה" מת כבר ב , 1994 אבל רק ב 2006 הוספד כראוי . בהוצאת מאגנס וספריית אשכולות יצא אז לאור ספרה של ניצה אראל...
אל הספר