" מאמרו " של פרישמן פותח בדרך כלל בסיפור כלשהו , במעשה שהיה או במעשה בדוי , או אפילו באנקדוטה מתהלכת ; ויש שהוא מספר בהפלגה ( כדרכו (! את הרושם העצום שעשה הספר עם יציאתו הראשונה לאור ; ואם 15 בעצם גם במאמרו "מבקרים מומחים ושאינם מומחים" הוא מתייחס ביראת כבוד ל"מבקרים אמנים מנתחים . " 16 שם , כרך ו , עמ' פ—קו . 17 שם כרך ה , עמ' קלז—קנ . 18 "מכתבים חדשים" ,... עמ' נז—צג . אלה אינם מזומנים לו , הוא פותח בציטאטה כלשהי , שאותה הוא דורש בדרך משלו . כבר פתיחה זו קובעת את צביונו של כל המאמר . הסיפור התחילי קובע את הנעימה הסיפורית לכל המאמר : אין המבקר מרצה את מחשבותיו , אלא משיח אותן לפני הקורא , שנוכחותו מורגשת תמיד , משיח בליווי התפרצויות רטוריות , עד שהוא מגיע , ולדעתי לפי תוכנית קבועה מראש , אל גמר שיחו ושוב חותם בדרך כלל בסיפור מעשה כלשהו , או חוזר אל סיפור המעשה שהתחיל בו , או בציטאטה ( חדשה או חוזרת ) או בפניה נרגשת אל הקורא . מכל מקום , הפתיחה והסיום הם בלטריסטים מובהקים , אך גם ה"אמצע" בעל צביון רטורי בלטריסטי ניכר . את הפליטון "אמנות" 10 פתח פרישמן בצורה בלטריסטית מובהקת , פתיחה שהי...
אל הספר