בעיון מעמיק יותר נראה , שאין כאן שאלה של שגיאה מתוך תפיסה אקזוטית מכלילה של הדמות , אלא שאלה של נטייה לתורה אמנותית מסוימת . פרישמן היה רומאנטיקן בעצם טבעו והכרתו . על טיבו הרומאנטי יעידו גם סיפוריו ושיריו הליריים וגם תרגומיו ( מביירון ועד טאגורי , מהיינה ועד ניטשה , מ"דניאל דירונדה" לג'ורג' אליוט ועד "תאיס" לא . פראנס . ( במעמקי ליבו נטה לא רק אחרי "גיבורים מורכבים ומטורפים , " אלא גם ובעיקר אחרי גיבורים הנשמעים ל"צו מוסרי עליון" י . יותר מדמויותיו של שלום עליכם , שנלקחו מתוך המוני העם , דמויות בינוניות טיפוסיות , עממיות , היו קרובים לו דמויותיו של ביירון , אנשים אינדיבידואליסטים , המותחים את קווי חייהם עד קיצוניות , לפי האידיאלים הגבוהים שאימצו להם . הוא ביקש בספרות עילוי נשמה , התעלות על המציאות היום יומית , ובז לבינוניות של החיים הקטנים , נטולי שאיפות נאצלות . כשאנו בודקים את סיפוריו , הרי רובם כתובים בנוסח הסנטימנטאלי הרומאנטי . אין אני מתכוון לסיפורי "במדבר" שלו , שנכתבו מלכתחילה כסיפורי אגדה מימים קדומים , עם שיש להם עוקץ סאטירי בולט למדי , אלא גם לסיפורי ההווה שלו , שהם תיאור ה...
אל הספר