בשנת תרס"ז ( 1907 ) נתפרסם ב"העולם " ( גל' כה , ( ה"מכתב השלשה עשר" מ"מכתבים על דבר הספרות , " שיוחד כולו להערכת שירתו של ביאליק . 29 במכתב זה נעשה נסיון לצמצם את כשרונו של ביאליק בליריקה הצרופה , ובשלטון הווירטואוזי במלה העברית . אין ביאליק , לפי דעתו של פרישמן , משורר נביא , ככינוי שהיה שגור בביקורת העברית , ואין הוא משורר הזעם והצער , מפני שהדבר מתנגד לכל טבעו , טבע של איש רך וענוג ; ואפילו משורר לאומי איננו . כל עיקרו אמנות , אמנות דקה מן הדקה , ליריקה "רכה ומתוקה , " וכל אימת שהוא יוצא מגבולות טבעו וכשרונו —הוא פוסל את עצמו . "מניחים אות בלי רושם —אמר פרישמן — ומיני "דבר" ואותם מיני "מוסר אלוהים" ואפילו אותם "מתי מדבר , " ובפרט אותה "מגילת האש , " שהמלאכה שלה בולטת מעט יותר מדי , ואפילו החלק היותר גדול של אותו "משא נמירוב" ° ( הוא השיר " בעיר ההריגה , " שמחמת הצנזורה קרא לו ביאליק אז "משא נמירוב . ( " ביאליק גם העמיד דור של מחקים לסגנון הגבוה שלו , ואחד מהם "שניאור הנחמד שלנו . " את "מכתבו " סיים המבקר באימרה מכונפת כדרכו : "מחממים את נשמתי השירים האמיתיים של ביאליק , שם במקום שבי...
אל הספר