פרישמן גילה יחס עויין לזרמים החדשים בספרותנו , שחדרו לתוכה בשנות התשעים . הוא רגיל היה לכוללם יחד בשם "המהלד החדש" . הוא התייחס 2 השווה למאמרי "מכתביו הספרותיים של פרישמן , " "הארץ" מיום . 6 . 3 . 1953 3 וראה : פ . להובר , תולדות הספרות העברית החדשה , ספר שלישי , חלק שני , תל אביב תש"ה , עמ' . 30—1 אליהם בשלילה גמורה ואף בשנאה כבושה . לסופרים שנהו אחר הזרמים החדשים בעולם , הוא קורא בשם תואר כללי "צעירים" או "חדשים . " יש לשער שהוציא מכללם ומתחילה משוררים כביאליק וטשרניחובסקי נ שהופעתם במחצית הראשונה של שנות התשעים ועדיין לא טבעו את חותמם הברור בספרות . אדם זה שלא ידע את הקפיאה על השמרים מעולם , שגילה הוא עצמו גבורה שמשונית במלאכת ההריסה של הישן —היה שונא בנפש לכל תסיסה , מרידה וסטיה מדרך המלך של הספרות . סופרים שהרחיבו עוז בנפשם לחרוג מן המסגרות שסגרו הראשונים , כלומר הוא ובני דורו והנוהים אחריהם או המושכים אחריהם — היו פסולים בעיניו מעיקרם . מלכתחילה שפך קיתונות של לעג ובוז על הספרות הצעירה בימיו , כלומר סופרים שיציאתם אל הספרות בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים ; ובייחוד נרתע , ...
אל הספר