4. ימיו האחרונים

מלחמת העולם הראשונה מצאה את פרישמן בבריאות רופפת ובפחדים מפני הכיבוש הגרמני . עד שכבשו הגרמנים את וארשה , ברח הוא לבדו ומשפחתו אין עמו , לאודסה , אל מרכזה של הספרות העברית ברוסיה . ( 1915 ) פתאום נעקר מביתו , משולחן עבודתו , מן העיר ורשה על המוני יהודיה ומחבריו הסופרים . חבריו לעט באודסה לא עזבוהו לנפשו ודאגו לקיומו החומרי , ככל אשר מצאה ידם וגם הושיבוהו במקום קיט בסביבת העיר . גם הוא ידע לדאוג לעצמו , ומיד שלח ידו בכל ענפי העבודה הספרותית והעיתונאית , כדי לפרנס עצמו בכבוד . עם זאת שרוי היה בדכאון . גם התקרבותו אל גדולי הספרות באודסה , ובראשם מנדלי וביאליק , לא הוציאה אותו מהרגשת בדידות ויתמות , ובהתערער רוחו , נתגברו מחלותיו . שבועות היה מוטל על ערש דווי ואף נותח . אבל את עטו לא הניח מידיו למרות הפצרת רופאיו . 20 באותם ימים תרגם , לפי הזמנתו של ביאליק , את "שיחות גרים " בשביל הוצאת "מוריה" ( אודסה , תרע"ה ) ואת "גיטניאלי" ( קרבן זמרה ) לטאגורי בשביל המאסף "כנסת" שיצא 18 כל כתבי פרישמן ומבחר תרגומיו ( לחג יובלו ) הוצאת מרכז , ורשה תרע"ד . 19 כאן צוינה תרכ"ה כשנת הולדתו , אך החוקרים האח...  אל הספר
מוסד ביאליק