שלום קרמר ז"ל נמנה עם המבקרים המסאים בביקורת העברית , הטובעים כתיבתם בחותם האישי של הבעתם וכוח התרשמותם . שלמות הביטוי שתבע מעצמו ניכרת בכל מסותיו , הכתובות בלשון מוטעמת ומתובלות בציורי לשון ממחישים . הרצאת דבריו תמיד בהירה , ואין בה ערפול המשמע ועמעום האמירה . " הביקורת" — כתב במסתו "גדרי ביקורת " ( הובאה בספרו "על ביקורת ומבקרים — ( " "יסודה בתחושה ובאינטואיציה של המבקר , אבל כדי לעשות לה מהלכים בציבור , המבקר צריר לתת לתחושה ולאינטואיציה שלו אופי ממושכל ... צריך המבקר לעלות במעלות השכל והאינטלקט , שרק אלה עשויים לשוות לדברים שבהערכה אנושית אופי אובייקטיבי" ( שם . ( מן המבקר כרוחו תבע , שימזג בביקורתו שני יסודות : התרשמות ובינה , אינטואיציה ואינטלקט . מסותיו של קרמר הן בעיקרן מסות דיוקן , שבהן שרטט דיוקנם של מספרים , משוררים , מבקרים ופובליציסטים . בכל אחד ואחד מבעלי הדיוקן ביקש את ה"נקודד . האמצעית , " והתחקה בעקיבות ובנאמנות על שורשה של האישיות הספרותית . במסותיו המקיפות ניכרת יכולתו להמחיש לקוראו את טבע היוצר וטיב יצירתו ; והוא עושה זאת כחרט במחרטה , בכוח ובהבלטת קווי החריצה . ההפ...
אל הספר