יוסף עופר ויאמר ה' אלהים הם האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם ( בראשית , 'ג כב . ( שאלות מסוגים שונים עולות במחציתו הראשונה של פסוק זה : שאלות לשוניות מורפולוגיות , שאלות תחביריות על היחס בין חלקיו , שאלות פרשניות ומחשבתיות , ושאלות הקשורות לניקודו של הפסוק ולטעמי המקרא . מטרת המאמר ללבן את השאלות הלשוניות והפרשניות האלה , ולראות את הזיקה בינן ובין מסורת הקריאה של הפסוק - היינו ניקודו וטעמיו - בטבריה ובבבל . שתי דרכים עיקריות מצאנו בפירושו של הפסוק . הדרך הפשוטה היא זו שהלך בה רבי פפייס , כנאמר במדרש : דרש ר' פפייס הן האדם היה כאחד ממנו , כאחד ממלאכי השרת ( בראשית רבה בראשית פרשה כא ה , מהד' תיאודור-אלבק עמ' . ( 200 לפי הפירוש הזה נחלק המשפט אחרי המילה ממנו . במילה ממנו , שמשמעה 'מאתנו' ( כינוי לגוף ראשון ברבים , ( כולל הקב"ה את עצמו עם המלאכים , וקובע כי האדם דומה בתכונתו לכל אחד מבני הקבוצה הזאת , והריהו כאחד ממלאכי השרת . חלוקה כזאת של הפסוק עולה גם מתרגום השבעים ומן התרגום הסורי ( פשיטתא . ( גם מפרשים רבים הלכו בדרך הזאת , וניסו להתמוד...
אל הספר