ד. בין שיתוף למאבק: בן־גוריון וההנהגה הציונית־אמריקנית בשנות הארבעים

מאבקו של בן גוריון למען שמירת בכורתה של הציונות הארץ ישראלית אל מול הדומיננטיות המתעצמת של המרכז היהודי בארצות הברית לא הצטמצמה בעיסוק בסוגיות פוליטיות וארגוניות , כגון הנושא הערבי , פעילות פוליטית בוושינגטון או שליטה על כספי המגביות שנאספו בארצות הברית . בן גוריון ושותפיו לדרך בהנהגת מפא"י ביקשו לעצב מערך אידאולוגי וארגוני מקיף במטרה למנוע את תהליכי ההתעצמות של הציונות האמריקנית . כדי להשיג מטרה זו , שימשה ההנהגה הציונית בארצות הברית מטרה מרכזית לחצי ביקורתו של בן גוריון . כבר בשנת 1935 הקפיד בן גוריון לציין ביומנו שהעניין העיקרי הנוגע לציונות האמריקנית הוא הנהגה חדשה . גם לאחר זמן תיאר בן גוריון את המנהיגים האמריקנים כמי שחסרו משקל רוחני , שכלי ופוליטי . הוא ראה בחוסר המנהיגות את אחד הליקויים הארגוניים היסודיים ביהדות האמריקנית , בייחוד בגלל המבנה החברתי הייחודי של הקהילה היהודית בארצות הברית שעדיין לא התגבשה , ולכן הייתה זקוקה יותר מקיבוצים יהודים אחרים להנהגה חזקה . ואולם , על פי בן גוריון , ההנהגה האמריקנית לא ענתה על דרישה זו . המנהיגות הציונית בארצות הברית עצמה , הייתה , לדבריו ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב