המונח 'מוסד' מציין את האופי החברתי של הדת . המונח 'מוסד' בהקשר זה , פירושו שמעורב יותר מאדם אחד , שמדובר בתופעה שתמיד מעורבים בה אנשים רבים העושים , הפועלים , החווים , היוצרים והחושבים את המציאות הדתית . המוסד מהותי לדת . אין דת ללא מוסד . הדת היא תופעה חברתית מתווכת בזמן ובמרחב . אמנם לעתים נשמעות טענות רבות נגד הקביעה הזאת מכיוון הדת הפרסונלית ( למשל ג'יימס , החוויה הדתית ) או מכיוון הדת החווייתית . אבל החוויה אינה אלא אחד מממדי הדת , והסתכלות פילוסופית חייבת להיישיר את המבט אל הדת בכללותה . הדת הפרסונלית אינה אלא הפשטה של הדת הכללית , שהיא נקודת המבט הפילוסופית של 1 הדת . הימצאותה של הקדושה בעולם מניחה את הדת כמוסד . האדם הדתי נולד לעולם המפורש באמצעות המושגים של קודש וחול , עולם שדברים מסוימים בו הם טאבו ודברים אחרים אינם טאבו . אבל כמו שראינו , ההבחנה הזאת אינה טבעית . היא גם אינה מתחייבת מן ההיגיון . זוהי אפוא הבחנה על פי הנומוס ( במונחים שהשתמשו בהם היוונים ) לא על פי הפיסיס ( טבע . ( הפרט אינו יכול לעשות את ההבחנה הזאת בכל פעם מחדש , הוא כבר 'נולד לתוכה . ' מכיוון שכך אנחנו צרי...
אל הספר