רזמוטל בר יוסף ' כי השפיות טובה בסופו של דבר מן השגעוך ( פרימו לוי ) בעיני מבקרי ספרות אחדים , המייצגים את הטעם העכשווי בביקורת הישראלית , עמוס עוז אינו נחשב לסופר 'חתרני' די הצורך . 'חתרנות' הפכה , כידוע , לקריטריון חשוב של הערכה ספרותית בעגה העכשווית של ביקורת הספרות הפוסט מודרניסטית , המחשבה הפוסט מודרניסטית מיסדה את החתרנות בגבולות נחלתם של מגזרים שקופחו משום שנדחקו אל שולי התרבות : נשים , מיעוטים אתניים , הומוסקסואלים ולסביות , וגם חולי נפש . מה שנוצר בידיהם ומבטא את נקודת המבט שלהם ראוי מאליו לתשומת לב ולהערכה . אני שותפה להערכת החתרנות ביצירה הספרותית , אבל לא לגזירתה מהנתונים הביוגרפיים והסוציולוגיים של היוצר , וגם לא להנחה שרק מי ששייך לפריפריה תרבותית מסוגל לבטא נקודת מבט חתרנית . כמל שהראתה אילנה 2 פרדס , נקודת מבט מדהימה בחתרנותה אפשר למצוא אפילו בתנ"ך , למרות שהמחבר או המחברים היו שייכים , כנראה , לתרבות הגבוהה , השלטת . אני סבורה שתרבות גבוהה - בין שהיא עומדת במרכז ההייררכיה החברתית ובין שהיא שייכת לשוליה האזוטריים - אינה אוטמת את הרגישות לאחר , אלא מחדדת אותה . האם שייכו...
אל הספר