עמדות בהנהגת המדינה בסוגיית הסטטוס־קוו הטריטוריאלי בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות - בחינה מחודשת

זכי שלום מבוא עם סיומה של מלחמת העצמאות ופתיחתן של השיחות על הסכמי שביתת הנשק התעוררו בקרב אישים רבים בהנהגת המדינה ציפיות כי יושג הסכם שלום כולל בין 1 ישראל לבין מדינות ערב . ההנחה היתה שהמהלומה הקשר , שספג העולם הערבי במלחמה וההכרה הבין לאומית הגדלה והולכת במדינת ישראל לא יוכלו שלא לגרום למדינות ערב להתפכח מן האשליה שיש ביכולתן - או שיהיה ביכולתן בעתיד הנראה לעין - להביא לחיסולה של 'הישות הציונית . ' התפכחות זו , כך הניחו , תוביל את מדינות ערב להכיר בכדאיות ההשלמה עם קיומה של מדינת ישראל וכינון יחסי שלום עמה . על רקע תפיסה זו בלטה באותה תקופה מגמתה המובהקת של הנהגת המדינה , ובן גוריון בראשה , להציג את הסכמי שביתת הנשק כהסכמים בעלי אופי צבאי , וממילא - זמני . למגמה זו היו השפעות מרחיקות לכת גם על תפיסת אופיים של קווי שביתת הנשק : בהיותם מרכיב מרכזי בהסכמי שביתת הנשק נתפסו גם הם כבעלי אופי זמני - עד שיושג הסדר שלום ישראלי ערבי , שבמסגרתו יוגדרו גבולות הקבע של מדינת ישראל . ואולם , בהדרגה התברר כי ציפיות אלו לא יוכלו להתממש בעתיד הנראה לעין . בקרב הנהגת המדינה הלכה והתבססה ההערכה כי מגמ...  אל הספר