חמוטל בר יוסף ההבחנה בין שירה אישית לשירה לאומית היא נקודת מוצא שקנתה לה שביתה והשתרשה בפרשנות לשירת ביאליק מראשיתה ועד ימינו . הבחנה זו והדיכוטומיה שהיא מניחה מראש הצמיחה חילוקי דעות בשאלת הדומיננטיות של היסוד הלאומי ( ובניסוחים אחרים : היהודי , הציבורי , העממי ) לעומת היסוד האישי בשירת ביאליק , ושימשה בסיס לחילופי דעות והנמקות בנוגע לערכה האמנותי . במחצית הראשונה של המאה העשרים רווחה הנטייה להדגיש את ביטויי המחויבות הלאומית והחברתית ביצירתו של ביאליק ( קלוזנר , ברנר , לחובר ואחרים , ( ואילו בארבעים השנים האחרונות גברה הנטייה להדגיש את החוויה האישית ( סדן , מירון , ע' צמח < ואף לחדד את העמדה האנטי חברתית של ביאליק עד כדי ביטויי עוינות ובוז של האמן כלפי הציבור > ע' צמח , פרי . ( יש גם המוצאים מתח בלתי פתור בין שני הקטבים > פיכמן , קורצווייל ) או המדגישים את הרב שכבתיות המאפשרת לביאליק למזג את הנטיות הניגודיות הללו > ד שמיר . ( קלוזנר , שראה את גדולתו של ביאליק בהיותו משורר נביא , משורר הצער והזעם , משורר לאומי ' , ניסח את ההבחנה הזו , בעשור הראשון של המאה הנוכחית , במונחים ' שירה' לעומ...
אל הספר