המנהג לעלות לקברי קדושים רווח בעיקר במועדים מיוחדים ; בל"ג בעומר , יום ההילולא של ר' שמעון בר יוחאי , שהפך ליום הילולא כללי , וכן ביום הזכרון לצדיק , במועד פטירתו . כן רווח המנהג לרגל קיום נדר , בקשה מיוחדת , לרגל מצוקה אישית או לאומית , בקשה לריפוי ילדים חולים , נישואים מוצלחים או בקשה לפרי בטן . לעתים ינדרו נדר על ידי עליה לקבר הצדיק ועריכת סעודה לעניים . בדרך כלל העליה לרגל נעשית בקבוצות , במיוחד לקברים במקומות מרוחקים , על ראשי ההרים , במערות ובכפרים נידחים . בעבר הלכו ברגל ורכבו על חמורים . מאחר שהנסיעות היו ארוכות ונמשכו כרגיל מספר ימים , היו עולי הרגל לוקחים אתם ציוד רב ' מזון וכלים , אוהלים , שמיכות ומלבושים . הם נהגו לערוך תפילות כלליות ואישיות ליד הקבר , לגעת בו ולנשקו ולהדליק לידו נרות . חולים היו לעתים ישנים בבניין שעל גבי הקבר , בתקווה להרפא . בסעודות שנערכו ליד הקברים היו מרבים לספר סיפורים בשבח הצדיק , חולים נרפאו , עקרות נפקדו , אומללים נושעו , ומאידך — רשעים , ביחוד גויים , שזלזלו במקום הקדוש ופגעו בו , נענשו בשיתוק איברים או במיתה משונה ( דוגמאות אחדות לסיפורים מסוג ז...
אל הספר