" הטיול שכה ערגנו לו , עמד להתחיל תוך זמן קצר ... את ארוחת הצהרים אכלנו בחופזה , כדי שנגיע לחוף ארץ הקודש מהר ככל האפשר . בשעת הארוחה התכנס צוות הספינה , והמלחים עברו בין עולי הרגל , האחד אחרי השני , עם קעריות כסף בידיהם ותבעו דמי שתיה ( טיפ . ( הם עמדו על דרישתם בחוצפה רבה : אלה שסירבו למלא את דרישתם , היו נתונים לאיומים כי ימנעו מהם את הירידה מהספינה . התנהגותם המבישה וחסרת המעצורים גרמה למהומה רבה . לאחר שנתנו להם את שדרשו , עשינו הכנות כדי לרדת לסירות . נטלנו עמנו שני כדי יין קטנים אותם החבאינו עמוק בשקינו מחשש שהמוסלמים יראום , שכן הם לא הרשו לשאת יין ואם היו מבחינים בכך היו שוברים את הכדים . כן נטלנו עמנו מצרכי מזון אחרים וירדנו לסירות כששירה על שפתינו : " אנו נוסעים בשם אלוהים" וכו י . שירתנו לא נשמעה ע"י המוסלמים , שכן סלעי אנדרומידה הפרידו בינינו , והגלים התנפצו עליהם ברעש מחריש אזנים . משקרבה הסירה לסלעים נרטבנו כדבעי ע"י הגלים , אך עלה בידינו למלטה מלהתנפץ אל שוניות הסלע והגענו לחוף בשלום . מיד כשדרכה כף רגלינו על החוף נפלנו אפיים ארצה ונשקנו את אדמת ארץ הקודש בדבקות רבה . ב...
אל הספר