1721 י הגיע לידנו בכתביידות רבתיים , כלומר כתביידות הכתובים באותיות גדולות , ( unriales ) והשייכים למאות שלפני המאה העשירית לסה '' נ . רגילים החוקרים לסמן כתביידות אלו באותיות האלפבית הלטיני , כמו כ"י A ( האלכסנדרי B , ( ( הואטיקני S . ( ( הסינאי , ( C ( של אפרים הסורי , ( ועוד . י הגיע אלינו גם במספר גדול של כתביידות זעיריים , כלומר שנכתבו באותיות קטנות ובכתיבה רהוטה , ( cursives , minuscules ) והשייכים למאות שמן המאה התשיעית עד המאה הי"ו למספרם . כתביידות אלו רגילים לסמן על פי מספרים . כתביידות אלו , חוץ מאחד , יצאו כולם מתוך טופס מקורי משותף . בכולם ההמשך של ל ל ( 24 ) אינו ל לא , אלא לג יח ב 16 ) ב , ( והפסקה ל לא-לג יח , באה בין לו י א ( 13 ) ובין לו י ב . הסיבה לסירוס זה היא שבטופס המקורי המשותף לכולם נתחלפו לסופר המעתיק שני דפים , והסופר העתיק את הדף השני שהכיל לג יחב-לו יא , קודם שהעתיק את הדף הראשון שהכיל ל לא-לג יוו א , וכך עבר בלבול זה לתוך כל הכתביידות של י . בדפוסים 1 עי בפתיחה לפסוק זד , בפירושנו . ל דוגמות מזה נמצאות גם במקרא , השי מ . צ . סגל , פרוש מדעי לסי שמואל , שמי...
אל הספר