1611 האחרון בחכמי ישראל , שנוכל לומר עליו בוודאות שהוא הכיר את הנוסחה העברית של ס' ב"ס הוא רב סעדיה גאון , שכתב בבבל את "ספר הגלוי'' שלו בראשית המאה העשירית אחב"ש , אין אנו יודעים בדיוק מתי ואיפה נתחברו המדרשים המאוחרים , כמו םרקא דרבנו הקדוש וסדר אליהו רבא ומדרש תמורה וכדומה , שמביאים דברי ב"ס , ואם מחבריהם שאבו את הדברים ישר מתוך ס' ב"ס שבידיהם , או אם הדברים באו אליהם בכלי שני , אם בעל פה מפתגמי ב"ס שהיו מתהלכים בעל פה באומה , או בכתב ממדרשים כתובים שקדמו להם . אבל ברור הוא שבימי רס"ג היה הספר העברי רווח בבבל , וכפי שנראה להלן היה הספר העברי מצוי בארצות המזרח , בבל ופרס , בכתבידות שונים כמה דורות אחרי רס"ג . אולם בארצות המערב לא פשט הספר . כבר הערנו למעלה , ( 55 §) שההבאות מהספר שמביא רבנו נסים בס' המעשיות שלו אפשר שלוקחו מכלי שני , ואינן הוכחה שהספר היה נמצא בימי רבנו נסים בקירואן שבאפריקה הצפונית . ר ' יצחק אלפסי , שהיה גם כן יליד אפריקה הצפונית , לא ידע כנראה את ספרנו ואת תכונתו האמתית , והוא מדבר עליו כעל ספר '' של הבל שאין בו צורך . * ' נראה שגם בספרד לא היה הספר ידוע , כי המחב...
אל הספר