בסתיו שנת , 1921 במוסקבה , אמר לי אנדריי סובול : 'כתוב לטשרניחובסקי , הוא באודסה , וקרובים ימיו למות משחפת . ' אחר כך עברה שמועה שטשרניחובסקי מת . אחר כך נפגשנו בברלין . אני ציפיתי לראות אדם תשוש , שנמלט בעור שיניו מציפורני המוות . אבל — הנה פ ^ החדרה גבר חסון ורחב גרם , חכליל לחיים איתן , קול מחריש אוזניים לו , חזהו שרירי , תנועותיו חדורות מרץ . מבלי שיפשוט את מעילו , מתיישב הוא על אדן החלון , מדבר ברהט , בחובטו על ברכיו ובסלסלו בשפם הקאזאקים הנועז שלו . יציבה צבאית לו , וניב רוסי טוב בפיו , עם מבטא מאלורוסי קל . אין בו דבר משוררי פייטני , ועוד פחות מזה — יהודי . היית אומר — הרי זה בעל אחוזה איש ערבות , מאנשי הצבא שבדימוס . אנשים ממין זה מיטיבים לדבר על אוקרו ^ קןה . טשרניחובסקי החביב ! בענייני אוקרושקה אין הוא מבין ולא כלום . אין הוא מדבר אלא על הומרוס , על האפוס האשורי , על ספר בראשית , ומוקיע בלהט גנבות ספרותיות שנעשו לפני לא פחות משלושת אלפים שנה . רגש גואה מאליו מוליך את טשרניחובסקי הרחק מתקופתנו . את חוויותיו הוא * רשימתו של חודסביץ' ראתה אור בעיתון היהודי ; ברייס ? ן ; ה טריבונ...
אל הספר