פתיחה . עזרא מציב את עצמו ומספר איך התפלל והתלונן על מפלתה של ציון פרק ג ( א ) א בשנת שלושים למפלת עירנו 1 אני שאלתיאל - אני הוא עזרא - הייתי בבבל . 3 ושכבתי על מיטתי ותוהה הייתי , והרהורי עלו על לבי , ב כי ראיתי את חורבנה של ציץ ואת שלוותם של יושבי בבל . ג ורוחי נפעמה מאוד ואחל לדבר לפני עליון דברי יראה ואומר : י אהה אדוני אלוהי ! הלא אתה דיברת מבראשית , כאשר יצרת את הארץ-וזאת לבדך - 1 ה וציווית לעפר ויתן לך את האדם-גוף מת , ואף הוא יציר כפיך היה 5 -ותפח בו רוח חיים ויהי חי לפניך ; י ותביאהו אל גן העדן , אשר נטעה ימינך לפני היות ארץ ; ז ומצוה אחת ציווית לו ועבר עליה , ומיד גזרת מוות עליו ועל צאצאיו . וייוולדו ממנו עמים ושבטים לשונות ואומות ומשפחות , אשר אין להם מספר . ח וילכו כל עם כדרכיו , וירשיעו לפניך ויפשעו , ואתה לא מנעת בעדם . ט ועוד הבאת בעתו מבול על הארץ ועל יושביה , והשמדת אותם .
אל הספר