לצדקה שני צדדים : הנותן והמקבל . המסורתיים ראו את יתרונותיה לשני הצדדים לגבי שני העולמות , גם בזה וגם בבא . הנותן , שכרו מובטח לו לעולם הבא , אך הוא אוכל מפירותיה גם בעולם הזה , הואיל ונחשבה סגולה לפרנסה . המקבל היה ראשית כול נתמך בעולם הזה ויכול היה להתמסר לתלמוד תורה . המשכילים בחנו גם את שאלת הצדקה במידת יתרונותיה לגבי העולם החולף בלבד . נוסף לכך העבירו המשכילים את מרכז הכובד של הצדקה מצד התומך לצד הנתמך , שלמענו היא קיימת . השאלה שהתעוררה בביקורת הגישה המסורתית היתד ,, אם הצדקה ממעטת את העוני , משקמת את הנחשלים ומכניסה אותם למעגל הייצור 1 אם אינה מתבזבזת על נצרכים מדומים , המקפחים את הראויים לצדקה ? ובאשר לתומכים נתנו המש כילים את דעתם על תמריצי צדקה חילוניים במקום תמריצים דתיים , שהיו קיימים בחברה המסורתית . הם הציעו לכבד את הנדבנים על ידי טכסים , תארים , אותות כבוד וכוי . המשכילים ביקשו אמצעים שימעיטו את צורך הזדקקותם של העניים לתמיכה ויעמידו אותם ברשות עצמם . מטרת הצדקה , טענו , אינה בסעד לצורכי השעה הדחוקה , אלא עזרה לטווח ארוך עד שהנתמד יעמוד על רגליו ויוכל לקיים את עצמו ,...
אל הספר