הצדקה היא מן המצו 1 ת שהן סגולה לפרנסה , אף כי היא כרוכה בפיזור ממון , ונוגדת אפוא את הפעלתנות הכלכלית , שמטרתה צבירת הון . ואילו לדעת המשכילים היא מחטיאה את המטרה גם לגבי המקבל , כיוון שהיא פועלת כתמריץ שלילי , המסייע לעני לחיות חיי עצלות ובטלה . בעיני המשכילים היו נקודות תורפה חברתיות בדעות שטיפחה הספרות המסורתית בעניין הצדקה . לדעתו של בעל השל"ה , יש לייחס את סיבת ההפסדים לקמצנות ולמיעוט צדקה : ' אם אירע לו איזה עסק רע או הפסד ... ויפשפש במידה כנגד מידה ויתקן המעוות ... אולי מנע איזה צדקה ויתן ויחזור זיתן' . דעה זו שררה גם במחציתה הראשונה של המאה הי"ט . התורמים לא רק שאינם באים לידי הפסד , אלא אף עושים חיל . על כל םנים , לדברי ליפשיץ , 'מעולם לא רוששנו מצדקה לעניים . " ' מאחר שההשגחה ממלאת את חסרונו של הנדבן , הרי צד אחד נהנה והצד השני לא חסר . יתר על כן , הצדקה היא כזרע המצמיח פירות . ר' חיים מוילוז'ין מפרש את המאמר : vr " ביתד פתוח לרווחה' ברוח התואמת את דעתו של השל"ה : 'הנה טבע הצדקה שמעשרת ... וכתיב ( הושע י , יב , ( "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד , " כי הזורע נוטל תבואה ומשליך בת...
אל הספר