בד בבד עם התפתחותה של הטרגדיה החילונית , ואפילו כמה שנים קודם לכן , באה לעולם גם הטרגדיה התנ"כית הכתובה צרפתית , ביוזמתם של כמה משכילים פרוטסטנטים מיליטנטים בצרפת ובשווייץ . מפני מה התנגדו ראשי הקלוויניסטים להצגות תאטרון בכלל , ולהצגות שנועדו לשעשוע בלבד ולא להטפת מוסר ולמאבק רעיוני דתי על אחת כמה 1 וכמה , על כך כבר דובר בהרחבה . נחזור ונזכיר , בלא לפרט , שהתאטרון הדתי כמעט לא יכול למצוא נושאים וסיפורי עלילה למחזותיו בנצרות לא באוונגליון ולא באגדות על חיי הקדושים . אבל שלא כמו הקתולים , הפרוטסטנטים ראו בתנ"ך ספר בעל חשיבות עליונה וקראו בו בהתמדה , ובו מצאו את חומר הגלם שהיה נחק בין השאר לחיבור טקסטים ( דרמטיים ואחרים ) לשם תעמולה דתית נגד הכופרים ונגד הקתולים ; טקסטים שבהם אפשר לתקוף במישרין או בעקיפין את מוסד האפיפיורות , את מסדרי הנזירים והנזירות , את הפולחן הכנסייתי , שלדעת הפרוטסטנטים לא היה רחוק מן הפולחן הפגני , את שחיתות הכמרים ועוד . המקרא סיפק אפוא לא רק סיפורים דרמטיים , אלא גם סדרת סמלים שקופים , שבאמצעותם היה אפשר להציג על הבימה את המאבק בין פלגי הנצרות בלי לקרוא לדברים בשמ...
אל הספר