נספח לפרק הרביעי

המתבונן בתגובותיהם של כמה מראשי החסידות על חורבנן של קהילות ישראל בעוד שסערת הכיליון הנחרץ בולעת עוד ועוד נפשות יקרות ימצא לפניו שוב אותו חיזיון המוכר למעיין האמתי בגלגוליה ההיסטוריים הרעיוניים של תנועת החסידות , והוא שמלבד פיצולה לפצלים שושלתיים המתרבים דור אחרי דור בצאצאים ובצאצאי צאצאים היא גם מבותרת מראשיתה ועד עצם היום הזה במגמותיה הרעיוניות המנוגדות . דרשתו של ר' מרדכי רוקח בשם אחיו ר' אהרן הרבי מבלז היא , כפי שראינו , אחת משלוש התעודות החסידיות הדרשניות האותנטיות מארצות החורבן שבהן לקחים מנוגדים . התעודה הספרותית הראשונה בזמן ובחשיבות היא דרשותיו של הרבי מפיאסצינה , ר' קלונימוס קלמיש שפירא הרוויות מאמציו הנוקבים של אומרן לתהות ולהבהיר לעצמו ולשומעי לקחו , בגטו ולדורות הבאים , את פשרן של ההתרחשויות הנוראות מכול בלי להפיק מהן לקחים היסטוריים לאומיים . מה שאין כן ספרו של ר' ישכר טייכטל "אם הבנים שמחה , " שהוא תעודה קונוורסיאלית , לקח רוחני , אישי והיסטורי , נסיגה מוחלטת מתפיסתו האנטי ציונית שהחזיק בה בקנאות לפני המלחמה , "והאיר ה' עיני שטעות היתה בידי ... וב"ה איני חת משום אדם לומ...  אל הספר
מוסד ביאליק