לקובלנתו של בעל "אש קודש" על התמעטותה של "שתיית יי"ש" בחבורות החסידים מן הראוי להעלות כאן כמה שרטוטים האופייניים להבנת מקומה של שתיית היי"ש בחברותא החסידית . ראשית , מן הדין לציין כי מנהגם של חסידים להגביר את ההתלהבות בעבודת ה' באמצעות שתיית יין כמנהגים חסידיים אחרים , אינו מחידושיהם של מחוללי החסידות . לא אפליג למרחקים רוחניים הווייתים שונים , דיינו בר' ישעיה הורוויץ ( 1630-71565 ) שבספרו המונומנטלי "שני לוחות הברית" ( השל"ה ) גינה לכאורה את השכרות הפוגעת בבריאותו הגופנית של אדם ומשבשת את שכלו "וגורם לו כל הרעות שבעולם . " הוא הסתמך על הרמב"ם ( משנה תורה , הלכות דעות , פרק ה , הלכה ג ) האומר שם : "כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו . וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו" וכר . אולם בצד הגינוי אנו מוצאים בספר השל"ה שבח "לקדושים אשר בארץ" אף ששותים הרבה "בסעודות גדולות בפרט בסעודות מצוה" אין כוונתם אלא לשם שמים , שכן היין מזרזם ומעודדם להשמיע "דברי תורה על השולחן . " לדבריו , חכמים בימיו משתכרים הרבה כדי לשמח את נפשם "ומתוך שמחת הנפש תחול רוח הקודש , " ולפיכך שכר...
אל הספר