נספח לפרק השלישי שתיית יי"ש בחבורות החסידיות

לקובלנתו של בעל "אש קודש" על התמעטותה של "שתיית יי"ש" בחבורות החסידים מן הראוי להעלות כאן כמה שרטוטים האופייניים להבנת מקומה של שתיית היי"ש בחברותא החסידית . ראשית , מן הדין לציין כי מנהגם של חסידים להגביר את ההתלהבות בעבודת ה' באמצעות שתיית יין כמנהגים חסידיים אחרים , אינו מחידושיהם של מחוללי החסידות . לא אפליג למרחקים רוחניים הווייתים שונים , דיינו בר' ישעיה הורוויץ ( 1630-71565 ) שבספרו המונומנטלי "שני לוחות הברית" ( השל"ה ) גינה לכאורה את השכרות הפוגעת בבריאותו הגופנית של אדם ומשבשת את שכלו "וגורם לו כל הרעות שבעולם . " הוא הסתמך על הרמב"ם ( משנה תורה , הלכות דעות , פרק ה , הלכה ג ) האומר שם : "כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו . וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו" וכר . אולם בצד הגינוי אנו מוצאים בספר השל"ה שבח "לקדושים אשר בארץ" אף ששותים הרבה "בסעודות גדולות בפרט בסעודות מצוה" אין כוונתם אלא לשם שמים , שכן היין מזרזם ומעודדם להשמיע "דברי תורה על השולחן . " לדבריו , חכמים בימיו משתכרים הרבה כדי לשמח את נפשם "ומתוך שמחת הנפש תחול רוח הקודש , " ולפיכך שכר...  אל הספר
מוסד ביאליק