לא נצא חובת הדיון כאן אם לא נטעים שאחד המוטיבים העיקריים בדברי הרבי קלונימוס קלמיש שפירא הוא העידוד שלא לשקוע בייאוש , להתגבר על המניעות ולקיים מצוות ככל האפשר . מוטיב זה משובץ בכל דרשותיו והוא עלה בלי משים בדברינו הקודמים . לפיכך דיינו כאן בהעלאת כמה גרגרים , לדוגמה בלבד , כגון ההוראה בפורים הראשון תחת שלטון הנאצים לקיים את מצוות השמחה ; אף אם לבו של אדם מישראל שבור ומעמדו עלוב ראוי להתגבר ולהעלות "איזה ניצוץ של שמחה , " ודי בו בניצוץ זה ( עמ' ל . ( בימי הגזרות , כשאדם תמה על מעשי האלוהים ומבקש טעם לייסוריו , שאין להניח שהם נועדו להעניש על חטאים כדי להחזיר בתשובה , "אדרבה , אין עוסקין בתורה כפי שעסקו , " וכן נחלשה ההתלהבות בקיום המצוות , בימים אלה כשאין רואים עוזר ומושיע , גובר רגש התלות של האדם בקונו . דבר זה כשלעצמו כוחו לפעול , "שכל מעשם , דיבורם ומרושבותם לד' נעשה מצוות . " אך בתנאי "כשעושים כל מה שאפשר להם לעשות" ( עמ' מד . ( הגזרות בשנת ת"ש מביאות סבל ועינויים ללא תועלת ממשית לשונאי ישראל , בבחינת נשיכת נחש המטיל את ארסו המפעפע אך ורק כדי להמית " לא לצורך עצמו והנאתו , " שלא כדר...
אל הספר