אחת ההוראות החוזרות ונשנות בדרשותיו של האדמו"ר מפיאסצ'נה בגטו ורשה היא אהבת ישראל , וחשיבותה מוטעמת בימי הגזרות בקביעת ערכם הנעלה של חיי היחיד מישראל , שכן אובדן החיים הוא אבדה שאין לה תמורה אלא תחיית המתים באחרית הימים ( ראה , למשל , פרשת חיי שרה ת"ש ; וישלח תש"א ; שבת נחמו תש"א ; ראש חודש ניסן תש"ב ; ועוד . ( אמנם , אהבת ישראל היא מהצווים המוסריים השגורים ביותר בספרותנו , אך דברי רבי קלונימוס קלמיש שפירא מתייחדים בנימתם המיוחדת , נימת הגזרות הנוראות , וממילא אופיים ראקטיבי . הוראותיו בעניין זה נסמכות גם הן על רעיונות ידועים בספרות הקבלה , המוסר והחסידות , כמו ההנחה שישראל כעם איננו עניין מוסכם משום הבנה כללית של היחידים שבתוכו , שמסיבה זו או אחרת גמרו אומר להתאגד בהתאגדות כוללת , אלא אורגניזם מיסטי , מין עץ חיים , שכל ענפיו , פרותיו ועליו נובעים משורש אחד , נשמת ישראל , נשמה קולקטיבית , שממנה מסתעפות נשמות אינדיבידואליות . העלייה בסולם הרוחני הדתי מותנית ביכולתו של אדם לעלות "מן פרטיות עצמותו אל נשמת ישראל . " אכן , צדיקים גדולים כוחם להתמזג בנשמת ישראל , שהיא בעת ובעונה אחת גם נשמת...
אל הספר